סיפור הלידה: הלידה הראשונה שלי

שבוע 37+3, קמה מהמיטה ופתאום שלולית וזה לא ממש נעצר.

כמה התייעצויות, הודעה לעבודה שכנראה לא אגיע היום כי צריכה לצאת תוך שעה-שעתיים לבית חולים, מה כבר לידה?!

חייבים מקלחת ולסיים לארגן את רוב התיק שהשארתי לסדר לתחילת שבוע 38.

"יש לך 2 אפשרויות בגלל ירידת מים, ללא צירים – זירוז, חדר לידה או להמתין בהיי ריסק להתפתחות הצירים אבל עד 48 שעות ואז יהיה צריך זירוז".

אופציה 2 נבחרה והמזל שכעבור כ-16 שעות כבר התחילו צירים שהחלו להתגבר בהדרגה.

כשהצירים כבר התחזקו והחלה פתיחה – ירידה לחדר לידה, אפידורל, דחיפות.

ביקור מרופאה שהיא חברת משפחה שצילמה ותיעדה, הרגיעה עם מיילדת מהממת.

וכמובן אמא שתומכת וחותכת את חבל הטבור ובן זוג לצידי שמחזיק את היד חזק.

טבע הבריאה, לא יאמן שלפני כמה שעות שמענו את דפיקות הלב במוניטור ועכשיו מרגישים אותם לצד דפיקות הלב שלי.