כשהמציאות טובה מהחלום, או – איך ילדתי את ביתנו השלישית בבית שלנו:
שבוע 40+2. סוף יוני וחם. אני עגולה ועייפה. זה יום שישי, הבנים בכנרת עם אבא שלי (המלך).
אני וירון מטיילים על חוף הים. היה לנו זמן להתאהב, להתרגש ולבטוח. הכל יהיה טוב, אנחנו מוכנים. הבית מוכן וכבר יש ריח של לידה. הבנים חזרו והלכנו לישון.
בחמש לפנות בוקר, התעוררתי מכאב חד. אי אפשר להתבלבל. היא פה.
פותחת דלת אל הבוקר ואומרת לה שתבוא, זה בוקר שבת ואנחנו מחכים לך.
מכינה קפה ומעירה את ירון במחשבה שיקום לאט. למזלי (כך יתברר בהמשך) אצל ירון אין דבר כזה לאט והוא מיד מתקשר לשרהלה המיילדת שלי- “תבואי, היא יולדת”.
התקשרתי אליה ואמרתי לה שירון לחוץ ושלא תגיע עוד. שרהלה שמעה אותי בצירים ואמרה- “אני כבר באוטו, תכיני קפה”.
היא הגיעה תוך חצי שעה, יחד עם תהילה.
אני כבר כאובה ומעבירה את הצירים שמטפסים למעלה על הפיסיו בחצר.
נפרדים מהבנים, אבא שלי לקח אותם וסיפרנו להם שאחותם בדרך. הם כמובן רצו להיכנס לבריכה שהתחילה להתמלא בסלון. (מצאו להם זמן להשתולל. הנינג’ות שלי). הלכו.
עם טלי הצלמת דיברתי בדיוק 3 ימים לפני הלידה וסגרנו שאם יצא, אז יצא. בלי התחייבות. היא באה. נשלחה אלינו מהיקום.
אני במקלחת, בחושך, תחת זרם של מים חמים, צוללת לעולם אחר, עמוק מאוד. מרחפת. יש לי כבר לחץ כבד ושרהלה לוחשת לי שהבריכה מתמלאת ותכף אכנס. אני שמחה. מתרגשת ומספרת לבת שלי שבבטן – שמעת? זה תכף קורה. כבר נפגשות.
ירון תמיד אומר שהסלון שלנו קטן מדי, אז באותה שבת 27.6, כשהבת שלנו החליטה שנכון לה לצאת לעולם, הסלון הקטן הזה היה חדר לידה הכי נכון ובריא שיכולתי לבקש לעצמי. בורכתי.
הכל שקט. בדיוק כמו ביום שבת בשבע בבוקר. ירון בחר מוזיקת פסנתר שתתנגן, אני מרחפת במים. אני לא פה, אני הלכתי להביא אותה מעולם אחר. הצירים קשים ובין ציר לציר, אני כמעט נרדמת.
ירון מחזיק אותי ואני אותו, יושב מולי על צידנית קטנה ולא מפסיק ללחוש לי אהבה. בין ציר לציר אני מניחה ראש וצוללת… כמעט נרדמת.
בציר האחרון, חשבתי לעצמי מה בעצם חשבתי לעצמי שאני יולדת בבית?! רציתי לברוח. צירי מוות לטובת חיים חדשים.
ואז פקק נפתח, זרם חם והבת שלנו נולדה. היא פשוט הגיעה. הגוף שלי עשה הכל שזה בעצם כלום חוץ מלאפשר לה להגיע.
בשעה 7:47 היא הגיעה עם זרם של מים – פלג . נחלים של אהבה.
אחרי שעה, אכלנו ארוחת בוקר במיטה שלנו, אחרי שהתקלחתי במקלחת שלנו וניסינו לעכל. בעיקר הסתכלנו עליה. בשעה 11:00 חזרנו לישון. מה שנקרא – שבת בבוקר, יום יפה.
מוזמנות לעקוב באינסטגרם.
צילומים: טלי תלמיד Short and Simple
