“למה הוא בוכה?”- הערות מעצבנות על התינוק וטיפים שקיבלת כשלא ביקשת

אחרי לידה לרוב אנחנו מעט בשוק מהחוויה שעברנו, מרגישות כמו זומבי מרוב עייפות והפוכות לחלוטין. היו לנו תוכניות – קראנו, תכננו, אבל בפועל הכל שונה ומלחיץ, ובזמן אמת אנחנו עלולות להרגיש מעט אבודות וחסרות ביטחון. אז אנחנו קוראות, פונות לאנשי מקצוע, למשפחה וחלק מהטיפים אחרי לידה לוקחות איתנו (חלק פחות). מה שהכי מעניין בכל הסיפור הזה, זו השכנה מלמעלה, הקופאית בסופר, או הגברת שיושבת בבית קפה על ידנו; כל אלה, שמשהו בוער בהן והן מרגישות צורך עז לתת לנו ייעוץ חינמי, מבלי שהזמנו אותו.

איגדנו חלק מהנושאים ומההערות שכווווולנו קיבלנו, בשלב זה או אחר. כמובן שמדובר ברשימה חלקית, ובטוח שלכל אחת מכן יש מה לתרום מניסיונה:

• תזונת התינוק – בין אם התינוק ניזון מהנקה ובין אם מתמ”ל או משילוב של השניים. את כנראה מקבלת המון הערות בנושא. למעשה,לא משנה ממה הוא ניזון, תמיד יהיה מה להגיד לך. “מה?! את לא מניקה?”, “את עדיין מניקה?”,”איך את יודעת שיש לך מספיק חלב והוא לא רעב?”,”למה את לא משלבת?”,”הבייבי תלוי רק בך”,”את משמשת כמוצץ”, ועוד ועוד.

• משקל התינוק – גם ככה כל הקטע של האחוזונים בטיפת חלב נראה נורא קריטי ומלחיץ ואת במעקב גדילה צמוד שכולל הערות שונות ומשונות. אז בנוסף לכך,יש את כל הנחמדות שמרגישות צורך לציין כמה שהתינוק שלך צנום ושאולי לא אוכל מספיק, אולי אין לך מספיק חלב, או שזורקות הערה על הקפלים שלו ונותנות לך להרגיש שאת מגדלת לוחם סומו, בליווי הערות בסגנון “במה את מאכילה אותו?”, “תגידי, מה יש לך בחלב?”.

• לבוש התינוק – בפעם הראשונה מאז הלידה יצאת עם הבייבי לסיבוב. גם ככה את לא ממש בטוחה כמה שכבות את אמורה להלביש לו והחלטת ללכת על בטוח ולפעול לפי ההנחיות של אחות טיפת חלב. הגעתם עד לבית הקפה השכונתי הממוזג והחמאת לעצמך שבחרת נכון והבייבי לבוש בול! ואז החמודה שבשולחן על ידך מחליטה שאת ממש צמאה לשיחה ושואלת בהתעניינות “מתי ילדת?” ו”איך עברה לך הלידה?” ואז מביטה בו ודופקת לך מבט כעוס:”למה את מלבישה כל כך חם, צריך להלביש כמונו, מזיע מסכן”… והרי אם היה לבוש בשכבה פחות כנראה היית מקבלת את השאלה ההפוכה: “למה לא הלבשת יותר, הוא קטנצ’יק, הוא עדיין לא יודע לווסת את חום הגוף”…

• התפתחות התינוק – עם כל הכבוד לספרי ההתפתחות, לכל תינוק קצב משלו. גם ככה את נוטה לקרוא ולדאוג,”למה התינוק שלי עדיין לא מתהפך מהגב לבטן?” אז תמיד כיף לשמוע פניני חוכמה מאנשים ללא כל כישורים רפואיים, בסגנון: “מה, הוא עדיין לא מרים ראש?”, “עדיין לא מתהפך?”. לא, הוא לא מתהפך! הרי כשהוא יתראיין למשרה בכירה, זו תהיה השאלה הראשונה שישאלו! וגם מנגד: “וואו זה לא ממש נורמלי שהוא כבר מתהפך/מרים ראש, בטח יש לו טונוס שרירים גבוה”.

• פינוק – זה לא באמת משנה שאת שבועיים אחרי לידה, והתינוק עדיין פרקטיקלי עובר שמסתגל בעצמו לעולם שמחוץ לרחם. אין כמו לשמוע הערות על נושא הפינוק –”זה לא טוב יותר מידי ידיים”, “אל תנענעי את העגלה כדי שיירדם כי הבייבי יתרגל”, הא?!

• שנת התינוק –אין נושא יותר רגיש מזה אחרי לידה. את כבר לא זוכרת איך ישנים יותר מארבע שעות במקטעים של חמש. הכי מחמם את הלב לשמוע: “עכשיו הוא צריך לישון – הוא משפשף עיניים, מושך באוזניים”, “למה הוא לא ישן אם הוא כל כך עייף?”,”מה? הוא עדיין לא ישן לילה שלם?” או לחלופין, אם את ברת מזל והתינוק שלך ישן לילה שלם, את בטח שומעת: “וואו יפה לך!” (בקול רווי קנאה). (מוזמנת להיעזר בכתבה חשובה בנושא: “איך להרדים תינוק במיטה שלו” מאת ליבי כהן: מנחת הורים לתינוקות ופעוטות, יועצת שינה וגמילה מחיתולים, מומחית לשפת גוף של תינוקות).

• יציאה מהבית –את אחרי לידה ועדיין מנסה להבין מי נגד מי ומה קורה איתך ועם גידול התינוק. כל יציאה מהבית מלווה בחששות ומרגישה בהתחלה כמו משימה בלתי אפשרית, עם רשימה אינסופית של דברים שצריך להכניס לתיק. זה בטח לא עוזר לשמוע הערות בסגנון “למה את לא יוצאת יותר מהבית, חשוב להתאוורר”. מנגד, אם את לוקחת איתך את הבייבי לכל מקום מגיל קטנטן, את כנראה מקבלת שאלות בסגנון: “למה את יוצאת כל כך הרבה מהבית – זה יותר מידי גירויים לתינוק כל כך קטן”, “תתרגלו קודם לסדר יום”.

• תנאים סביבתיים – אזרת אומץ, יצאת מהבית ואת מטיילת לך עם התינוק, מרוצה ונינוחה, נהנית מהאוויר הצח. עוברת אורח חביבה עוצרת כדי להציץ ולהגיד כמה הבייבי שלך מתוק. אלא שעל הדרך היא חייבת להעיר “למה את לא מכסה את העגלה? יש לו שמש בעיניים!” אם היא הייתה פוגשת אותך חמש דקות קודם לכן, לפני שהרמת את הכיסוי, כנראה הייתה אומרת “למה את מכסה את העגלה? חם לו! הוא לא יכול לנשום!”

• בכי התינוק – אין כמו לקבל הערות בסגנון: “למה התינוק שלך בוכה?” או “הוא ממש בוכה הרבה! יונתן שלי היה תינוק ממש רגוע!”.את כנראה גם ככה מתוסכלת מזה שאת לא מבינה מה מציק לו ואיך להרגיע אותו, אז זה סופר עוזר! הרי זה לא שיש לתינוק שלך דרך אחרת לתקשר איתך כדי לספר לך אם הוא רעב או עייף. (מוזמנת לקרוא כתבה חשובה בנושא “הסברים וטיפים להתמודדות עם בכי של תינוקות”‘ מאת נאוה שפיגל – מרפאה בעיסוק, מדריכה ומכשירת מדריכות לעיסוי תינוקות, ותרגילים ותנועה לתינוקות. מנחה קבוצות).

• חוגים – נושא קצת שנוי במחלוקת כי חלקנו ממש מתחברות וחלקנו פחות. כמו בכל דבר, חשוב שנעשה מה שמתאים לנו. אם את מאלה שחושבות שזה חשוב ותורם, כנראה תקבלי הערות כמו: “זה כל כך מיותר”, “גם ככה התינוק לא באמת מבין או זוכר”, “יותר מידי גירויים עבורו בשלב הזה”. ואם את בוחרת לוותר, תשמעי כנראה: “איך את לא הולכת לחוגים?”, “זה לא רק בשבילו, זה גם בשבילך, להכיר עוד אמהות כמוך”, “זה חשוב להתפתחות שלו”.

מסקנה: ת-מיד יהיה לאנשים מה להגיד ועל מה להעיר. לפעמים זה מגיע גם מאדם קרוב, לא רק מזרים. כמובן שלרוב זה מגיע מכוונות טובות, אלא שאנחנו מוצפות מידע ועצות כך שבקלות אפשר ללכת לאיבוד ולפקפק בכל דבר קטן שאנחנו עושות, בעיקר אחרי לידה ועם בייבי חדש. חשוב לדעת לסנן “רעשי רקע״ ולבחור רק את העצות שמתאימות לך ולתינוקך. חשוב להקשיב רק למי ולמה שנכון לך, לנסות להתעצבן כמה שפחות, ולזכור ש-היי זה קורה לכולנו! וכמובן הטיפ החשוב מכולם: תמיד ללכת עם האינטואיציה שלך.