על הקשר שבין אימהות, ביקורתיות, שעמום ודיכאון
אמי היתה אשה מאוד מוכשרת ומאוד חכמה! ד”ר לאסטרו-פיזיקה בכבודה ובעצמה. אך באספקטים מסוימים היה לי חשוב לא לנהוג כמוה ולגדל בעצמי את התינוק שלי.
לכן החלטתי שאני לוקחת לפחות שנה חופש מהעבודה כדי לטפל בתינוק בעצמי ולא כמוה, להיעזר במישהי אחרת שתגדל אותו.
את כל כולי הקדשתי להריון הזה, היה לי חשוב שהכל יהיה מתוקתק לפני הלידה. לא הפסקתי לחפור על ההיריון והלידה הקרבה וכל סביבתי ציפתה כבר ללידה. בן זוגי חיכה לכך שנוכל לחזור ולהנות מהחיים יחד והורי כמובן רק חיכו להשוויץ בנכד הראשון שיולד למשפחה. וכמובן שגם אני התרגשתי וציפיתי להנות בבתי קפה ובסדנאות יחד עם התינוק החדש שלי בחופשת הלידה.
דמיון לצד מציאות והתינוק שלי החליט שהגיע הזמן לצאת והתהפך במלוא העוצמה, תוך כדי שהוא מתמתח ודוחף את ראשו ובועט עם רגליו הוא גרם לפיצוץ. מי השפיר החלו לזרום החוצה ולא היה מנוס מלהתפנות מהר לחדר הלידה. כמובן שלא היה זמן לקבל אפידורל או אפילו אקמול שלא לדבר על איזו מקלחת לפני.
גם אני ציפיתי שמכאן הכל יזרום במהירות ובקלות, אבל לא כך היה ובין ציר למשבר, בין הבכי לצעקות שנמשכו כמעט נצח, או “רק” 7 שעות לטענת השעון של המיילדת.
הגיע הרגע שבו נשמעה פקודתה של המיילדת: “ללחוץ! עכשיו!”
ואני… צרחתי וצרחתי. צרחתי את ראותי ואת התינוק שלי החוצה, ולאחר דקה של דממה נשמע בכיו של התינוק, כאילו שאותו היה צריך לתפור במקום שהצנעה יפה לה.
“מזל טוב, נולד לכם בן בריא, במשקל של 4000 גרם”. האב הגאה ואנשי הצוות היו כה נרגשים ומלאי התלהבות ואני רק קיללתי בראשי ונשבעתי לעצמי שזהו הילד הראשון והאחרון שלי.
לאחר יומיים וחצי, נבעטנו אני והבן הביתה, היישר אל זרועותיו החסונות של האב הגאה.
החברים והמכרים הגיעו בלי סוף עם מתנות והפתעות ולא הפסיקו לשבח את התינוק המתוק שזה עתה נולד ואני לא הבנתי על מה המהומה. הוא לא מפסיק לבכות ולי כואב כל איבר בגוף.
.
וכך נכנסתי למעגל ערפל סמיך שאין מנוס ממנו. באחד הימים בעודי יושבת ובוהה בתינוק הישן, הסתחררו מחשבות נוראיות ואובדניות בראשי.
ניסיתי להרגיע את עצמי שאלו ההורמונים מהלידה שעדיין בגופי וכך הבהב לו שביב של תקווה ושביב של שפיות, שזה זמני ועובר.
על פי סבתי אלו לא היו הורמונים ולא נעליים אלא נטו הבטלה והשעמום.
ואי שם בתוך מערבולת רגשותיי והתהיות אם אכן חלק מבעיותיי באמת נובעות משעמום, נתקלתי במרצה ד”ר גדי און, ד”ר לפסיכולוגיה, שערך מחקר על השעמום. ושלא תטעו, ממש לא מדובר באדם משעמם.
החלטתי לצאת מהלופ שבו הייתי שרויה והחלטתי להתקשר לד”ר.
אני: היי גדי, רציתי לדעת האם יתכן שתחושת השעמום תתקוף דווקא אמא טרייה לתינוק?
גדי: בהחלט יתכן. אכן בחודשיו הראשונים לחייו, תינוק לא עושה יותר מידי חוץ מלישון, לאכול ולבכות. כמה זה כבר מעניין? והאמת היא שהורות בכל גיל לא תמיד מעניינת ועשויה להיות משעממת. ההורים לעיתים עשויים לראות את עצמם כסוג של משרתים, מי שמספקים את צרכיהם של אחרים, שלא תמיד מחזירים חזרה הכרת תודה על כל מה שעושים עבורם.
אני: סבתי טענה כי השעמום נובע מבטלה, אשמח לשמוע ממך האם זה נכון?
גדי: אם נבחן מתי הוזכר ה’שעמום’ בעבר, נראה שהוא הוזכר בהקשר של הנזירים בנצרות כ”שד הצהריים” שתקף אותם בשעות המנוחה שבצהרים. הם חיו חיי סגפנות ועוני ורוב היום התפללו והתעסקו בניקיונות ובתחזוקת המקום. בשעת הצהריים, בשעת מנוחה פתאום לא היה מה לעשות אז תקפה אותם תחושה של ריקנות, שאליה גם התלוותה תחושה של בושה על כך שלא יכלו לראות מעבר לפעילויות היומיומיות.
אני: אז באמת יכול להיות שתחושת הריק שתוקפת אותי כשאני מטפלת בתינוק היא תחושה אמיתית?
גדי: כמובן. קחי בחשבון שעד ללידה לאישה היו חיים משלה: חיי חברה, זוגיות וקריירה, ופתאום הכל משתנה ונעצר, ומעכשיו היא אחראית 24/7 על טיפול בתינוק שדורש המון זמן, יחס ותשומת לב. מה שיכול לגרום לה להרגיש קצת כמו שפחה.
ולרוב ‘שעמום’ בתודעה הקולקטיבית/החינוכית שלנו מתקשר לרגשות שליליים ולכן לשעמום מתלווה רגש הבושה.
ולכן תחושת חוסר האונים שתוקפת את רוב הנשים שאחרי לידה נובעת מכך שהסביבה והן עצמן מצפים שהלידה תתלווה עם תחושות חיוביים של אושר נטו.
ולא כך הדבר, רוב חיינו משעממים ומכילים רגעי אושר קטנים, המופיעים פה ושם.
השעמום גם יכול להוביל למקום של רצון לפגוע בעצמך או באחר?
גדי: זה בהחלט יכול לקרות, הרצון להכאיב לעצמך ולכן חשוב להדגיש, שאם מתעוררות מחשבות קשות, צריך לפנות בהקדם לאיש מקצוע ובטח שלא לסבול בשקט. חשוב לשתף ברגשות אלו את הסביבה הקרובה: בן זוג, הורים, חברה, אחות או כל מי שקרובה אליך.
האם יש דרך בה ניתן להימנע משעמום?
גדי: שעמום הינו רגש וכמו שאר הרגשות על גבי קשת הרגשות הוא לגיטימי לחלוטין. אין האם יש דרך בה ניתן להימנע משעמום?
האם ישנה אפשרות לתעל את השעמום לפרודוקטיביות?
האם יש לך טיפים להתמודדות עם שעמום?
סיבה לפחד או להימנע מרגשות, רק חשוב להתמודד איתו ולדעת גם איך לצאת ממנו.
האם ישנה אפשרות לתעל את השעמום לפרודוקטיביות?
גדי: אם מודעים לרגעי השעמום ועוצרים להתבוננות פנימית, ניתן להגיע לרעיונות יצירתיים.
האם יש לך טיפים להתמודדות עם שעמום?
גדי: כל אחת ומה שעובד לה: לאחת זה יהיה לצאת לסרט או להיפגש עם חברות ולפעמים לאחת אחרת גם הליגה קצרה או אפילו הנדנדה בגינת המשחקים תעשה את העבודה.
ושוב סבתי היקרה צוחקת באוזני השמאלית :
“אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, שמא תגיע למקומו, ותצטרך לבקש סליחה.”
לאחר השיחה עם ד”ר גדי און, הבנתי שאמי האסטרו-פיזיקאית, הייתה מאד חכמה בבחירותיה, ושאני כנראה טעיתי וכך הבנתי את אמי, קצת יותר…
מעוניינות לשמוע, לקרוא או להתיעץ, תלחצו על הלינק: גדי און