הלידה הקיסרית הטובה של נילי מולד פורטיס “האימא שאני”

הלידה הטובה שלי מתחילה בלידה הראשונה שלי, שאיך לומר, היתה לידת ואקום קשה וטראומתית שבסופה נקרעתי עד פי הטבעת. כן, עד שם.

אם תשאלו מה היה לי הכי קשה בלידה ההיא, זה לא זה שלא ידעתי מה קרה לי וגיליתי דרך גוגל. זה גם לא זה שרציתי למות ברגע שגיליתי מה קרה לי.

זו המיילדת שרק תקתקה במחשב והעלתה לי מינונים לוריד ולא התייחסה לבקשות שלי.

וזה אותו רופא, שהוא נורא מומלץ אגב, שעלה על המיטה ועל הבטן שלי בלי לומר לי רגע לפני מה עומד לקרות ואולי כדאי שאקח איזו נשימה לפני שהמוח שלי מתפחלץ כמו בסרט מצויר.

זו הרופאה שלא הסבירה לי מה קרה לי תוך שהיא תופרת אותי בחדר ניתוח ומבקשת מנות דם, והמחזה הזה בו היא עפה אחורה שוב ושוב כשהואקום משתחרר לה והפנים שלה נראות לא בטוחות.

אז שנתיים אחרי שהשתקמתי הבנתי שכדי להיכנס לעוד הריון אני צריכה קודם לעבד את ההריון והלידה של עומר ובכלל את השנה הראשונה שלנו יחד, שהיתה מאתגרת במיוחד.
היה לי ברור שהגוף שלי לא יקלוט הריון כל עוד הנפש שלי לא החלימה.
כל עוד הכעס בועט ברחם, וכל עוד הפצע הזה מדמם. וכמה שהפצע הזה דימם.
לאחר כמעט שנה של תהליך עיבוד חווית הלידה עברנו עוד שנה של ניסיונות להרות את ליבי שלנו.

שנה אחרי תזונה ללא סוכר וקמח, דיקור, צמחים סיניים, בדיקות, זריקות הורמונים, תיזמון יחסים, מעבר מרופא לרופא – הגעת אלינו.
כבר אז ידעתי שבעקבות הלידה של עומר, הלידה שלך תהיה קיסרית.
כן, אני הופכת לעוד אחת מתוך 20% היולדות שיולדות בישראל בניתוח קיסרי.
אלא שאני החלטתי שזה לא יהיה ניתוח.

זו תהיה לידה!

אני מתחילה לתכנן. חושבת מה חשוב לי.
מה בכלל לא בא בחשבון שיקרה ובעיקר איך אני מגייסת את הצוות לחוויה מתקנת.
אני מחליטה לחזור לאותו בית חולים בו היתה הלידה הטראומתית של עומר.
אני עושה עבודה פנימית, ורוצה הגורל שאותה רופאה שפניה רדפו אותי בכל פעם שעצמתי את העינים אחרי הלידה , עפה אחורה ולא ענתה לי מה קרה לי כששאלתי והתחננתי למידע, היא היא – תנתח אותי בלידה שלי ליבי.

אני בוחרת לראות בזה קלוז’ר. באותם ימים מתנגן לי השיר “לא סתם” של אמיר דדון ואני מחליטה ללכת על זה.
הזדמנות לתקן, הזדמנות שלה ושלי.
הוטו היחיד שלי הוא – המיילדת.

המיילדת שהיתה בלידה של עומר לא תהיה הפעם.
אני ממשיכה במקביל ללמוד, לקבל מידע על לידה קיסרית ידידותית, לדעת למה לצפות בלידה עצמה ואחריה.

מבררת מה אני יכולה לעשות כדי להקל על ההחלמה אחרי.
מה הנהלים בבית החולים מבחינת התנהלות לתינוק בשל סכרת הריון, ההתאוששות, אפס הפרדה אפשרית (לאחר הפרדה של 9 שעות בלידה של עומר).

למה אני מצפה ואיפה אני מגלה גמישות מחשבתית במידה והדברים לא יתנהלו כמתוכנן.
תוך כדי צירים מוקדמים משבוע 17 אני מדברת עם ליבי שתישאר בפנים.
ואז מגיע יום הלידה!
בלילה שלפני אני נושמת נשימה עמוקה כזו, מלאת אנחה ורווחה – עשינו את זה. הגענו לתאריך המיועד.

פה אין קיסרי חירום או לידה מוקדמת.
פה יש משאלת לידה שהולכת להתגשם!
ביום הלידה אנחנו מגיעים לבית החולים, הרופאה שהיתה אמורה לנתח התחלפה באחרת ולמרות האכזבה (הלו אני חיכיתי לקלוז’ר!) הבנתי שאת סגירת המעגל שלי עשיתי בזה שחזרתי לאותו בית חולים והסכמתי שאותה רופאה תנתח אותי, את השלום עשיתי בלב שלי.
והנה השעות מתקרבות, ואני נזכרת בחיוך ותחושת חמימות בחזה, באותם הרגעים בהם הדולה שלי מקריאה את מה שכתבתי לליבי שתכף מגיעה אלינו, בן זוגי ואמא שלי בחדר איתי והם נרגשים יחד איתי.

אני סוחטת קולוסטרום ויודעת שהפעם הולך להיות טוב .
ואז פרפרים מצטרפים לליבי בבטן . אני מתחילה לבכות.
יש פריקה של מתח. הגענו ליום . הגענו לתאריך.
פתאום יש הקלה וחשש יחד.
היא ממש עומדת להגיע. הנה הכל קורה, כל מה שארגנתי, תכננתי, גייסתי – הכל בסדר! הכל קורה טוב!

אני נכנסת בעצמי לחדר הניתוח, בדיוק כמו שביקשתי .
לא מובלת על מיטה או כיסא גלגלים.
הפעם הפלורסנטים של המסדרון ממש לא מסנוורים אותי ואין שום רעש של גלגלים חורקים.
יש קולות של התרגשות , של אישה שנכנסת בעצמה בביטחון והולכת אחרי הבחירה שנכונה לה.

אני אישה שהולכת ללדת.
ואני מתרגשת לפגוש אותך, את ליבי הקטנה שלנו.
כל הצוות מציג את עצמו בפני, פתאום אני מישהי, אני לא אף אחת.
אני לא שקופה.

אני לא עוד יולדת ששוכבת במיטה עם ידיים קשורות.
הידיים שלי חופשיות ואני חלק ממה שקורה כאן.
כי זה יום ההולדת של הבת שלי!
המיילדת מחבקת אותי המרדים מסביר את השלבים של ההרדמה הספינאלית ואז בנחת אני נשכבת במיטה.

איל, בן זוגי, נכנס והלידה מתחילה.
זה מוזר כי עד עכשיו אני לא יכולה לקרוא לזה ניתוח.
בשבילי זו לידה הרבה יותר מהלידה “הרגילה” של עומר.
דואגים לחמם לי את אזור החזה,
לשם ליבוש תגיע עור לעור אליי.

אחרי כמה דקות הרופאה אומרת לי שתכף אפגוש את ליבי בדיוק כמו שביקשתי שהיא תגיד לי ואז אני מתרכזת, מדמיינת אותה יוצאת לעולם שותפה מלאה בתוכי ללידה שלה.
ברקע מתנגן לו השיר “סיבה טובה” שבחרנו להשמיע ברגע שליבי יוצאת. לידה שמחה, אמרתי?

השיר מלווה את הגעתה של ליבי לעולם.
והיא מלווה אותו בבכי! בכי מרגש!
בכי שמעביר בי צמרמורת גם עכשיו,
אותו בכי שלא היה כשעומר נולד.
היא בוכה! היא כאן! מנמיכים את הוילון ואני רואה אותה, יוצאת מהרחם אליי.
חבל הטבור מושהה, בדיוק כמו שביקשנו.

היא מגיעה אליי כמו שהיא – לא עטופה ולא מנוגבת.
היא עור לעור עליי ואני עוטפת אותה.
הורניקס עליה, גם הדם שלה ושלי מעורבב כמו בטבע.
היא עליי כמו שהיא.
בדיוק כמו שחלמתי.

אני מסתכלת עליה ורואה משהו קטן ולא ברור, וככל שאני מסתכלת יותר אני מבינה שזו האוזן המושלמת בעולם.
סוף סוף אנחנו מחבקים אותה , כמו שהיא, עליי.
כולנו יחד.
הפעם היא לא נפרדה מאיתנו.
הפעם אף אחד לא לקח אותה.
הפעם היא ואנחנו זכינו לחוויה מחברת.

בזכות החוויה הטובה הזו , אני מרגישה שהשליחות שלי היום היא ללוות נשים לקראת לידה קיסרית, כך שכל אישה תוכל עבור קיסרי ( אם מבחירה או בלית ברירה) שהוא לידה מעצימה ומרגשת בה היא שותפה , ולא ניתוח.

בהרצאה שלי ” הלידה הקיסרית  הטובה שלי” אני מדברת על מה שכל יולדת לפני קיסרי חייבת לדעת, מעניקה כלים להכנה רגשית ופיזית ללידה קיסרית, איך להפוך את הקיסרי ללידה מרגשת ומעצימה ואיך לתפקד אחרי באופן מיטיב תוך הקשבה לעצמך ולגוף. אני מדריכה איך לטפל בחתך ובצלקת, למה לצפות ביממה השניה והשלישית, איך להתכונן להנקה לאחר קיסרי.

אני מתייחסת גם לתינוק שנולד בלידה קיסרית שבה המעבר לעולם הוא חד, בה הוא לא עבר בתעלת הלידה ואיך אנחנו כהורים יכולים לסייע לו ולהעניק לו את מה שהוא זקוק לו.

במסגרת זו אני גם מלווה נשים לפני לידה קיסרית בתהליך של 2-3  מפגשים כדי להגיע מוכנה ללידה הקיסרית עם כל הידע והכלים כדי שהלידה תהיה בדיוק כמו שאת רוצה.