כל ההריון תירגלתי יוגה ופילאטיס.
כמה ימים לפני הלידה החלטתי שאני אנסה ללדת ללא אפידורל הפעם.
קבעתי להיפגש עם לילך צוברי – יוגה נשית, הריון ולידה, איתה תרגלתי יוגה במהלך ההריון, שתתמוך ותכין אותי לקראת: היא נתנה הדרכה לנשימות, תרגילים על כדור פיזיו ועבדה איתי על חשיבה חיובית.
מי האמין שבדיוק יום אחרי ירדו לי המים, שבוע 38+3. כנראה שהרגשתי משהו.
כשהגעתי לבית החולים פגשתי יולדת שהתאשפזה איתי, אחרי ירידת מים ושהחלו להתפתח לה הצירים, היא רצתה לנסות טבעי ויחד עם הקלסר והמחברת שהיו איתי, ממש הסברתי לה איך להעביר את הכאב.
הרגשתי מוכנה. כשהגיעו הצירים שלי ידעתי בדיוק מה אני אמורה לעשות כדי לדמיין איך לשחרר ולעבוד עם הכאב, הודות למפגש המכין עם לילך.
לא הייתי במוד של פיטוצין ואפידורל, הגעתי לנסות ללדת טבעי וידעתי שאין לי הרבה זמן ויאללה בוא נביא את הצירים!
אחותי הגיעה לעזור לזרז את הלידה באופן טבעי, עם הליכות, עליה וירידה במדרגות ולתת יד, לתמוך ולהרגיע. והיא כל כך הצליחה, כי לאט לאט הגיעו הצירים.
החברה הכי טובה הגיעה כדי להעביר את הזמן בקישקושים, נישנושים עם פינוקים ומטעמים, לתמוך ולהיות שם. כמה שזה עוזר. ומידי פעם שמעה איזה “איי” שהתפלק לו מהציר.
רציתי בדיקת רופא כדי שיוכל לאשר ירידה לחדר לידה טבעי, הרגשתי שזה מתקרב אבל מבחינתו הייתה פתיחה של בקושי 3 ס”מ ולכן אין אפשרות להכניס אותי לחדר טבעי.
הסברתי לו שזו לידה שנייה ושאני עוד רגע יולדת, אני בטוחה בזה, מרגישה את זה והכל אצלי מתפתח מהר מהרגע שיש פתיחה – אבל השכנוע העורך-דיני שלי לא עזר.
המזל שאמרתי לבעלי להתקשר עכשיו להורים שלי להוציא לפועל את מבצע סבתא.
אמא שלי הייתה המלווה יחד עם אחותי ובעלי. והייתה אופרציה שלמה, החלפת משמרות ולדאוג שאבא שלי יגיע לבייבי הגדול שלי.
כשאמא הגיעה כבר הייתי עם צירי לחץ, כאובה, מזיעה ונתלית על בעלי.
כי הרי לא אישרו לי לרדת לחדר לידה הטבעי, וכמובן שאמא שלי התחילה להרים שם את המקום.
שהגיעו לבדוק אותי – פתיחה עשר, עכשיו טסים לחדר לידה על מיטה עם בקשה קטנה ממני: “תנסי לא לדחוף כי הראש עוד שנייה בחוץ ושלא תלדי לפני שמגיעים לחדר הלידה”.
מגיעים לחדר לידה, המיילדת מבקשת ללחוץ ואחרי 2 לחיצות בכי נשמע.
מניחים אותה עלי וכל הכאבים נשכחו.